בגידה

כמו כל זוגיות זה התחיל טוב.

היינו מאוהבים ממש, עפנו באוויר (פליק פלאקים וסלטות. כפולות!).

הלכנו, חזרנו, טיילנו, גרנו 3 שנים בפריז, העיר הכי רומנטית בעולם.

גדלנו ביחד, התחבקנו, התנשקנו, עשינו אהבה.

ואז – הבגידה.

אני חשדתי, כבר שנים לפני חשדתי, אבל לא רציתי באמת לדעת.

אמרו לי כבר קודם, ישר לפנים, "הוא בוגד בך" ואני אמרתי "מה פתאום! הוא אוהב אותי ואני אותו, אנחנו ביחד לנצח."

היו כל כך הרבה סימנים מחשידים, אבל אני העדפתי להתעלם.

רק אחרי האשפוז הראשון בבית חולים הסכמתי להודות – הגוף שלי בוגד בי.

הגוף האהוב והחזק שלי, הפך לשק אברים חלש ונרפה.

הרגשה של בגידה באמון, "אהבתי אותך, סמכתי עלייך, השקעתי בך, איך אתה עושה לי את זה?!"

ואחר כך? שנים של שינוי. להבין מה עשיתי לא בסדר, מה הוא צריך, מה הוא רוצה.

הרבה פחד.

והוא קצת חוזר אלי ואז מתרחק ומסתגר שוב בעצמו ואני כבר לא רוצה אותו יותר ואין לנו ברירה, אנחנו תקועים ביחד, ולפעמים אני רק רוצה להיפרד ממנו ולא אכפת לי מה המחיר.

והשבוע -

אחרי שכבר חשבתי שלא ארגיש ככה שוב, לא איתו, לא בגלגול הזה,

שחיתי בבריכה המחוממת ופתאום לרגע,

הרגשתי אותו חזק כמו פעם, בתנועות גדולות וחלקות, עושה לי פרפרים בבטן, גורם ללב שלי לפעום במהירות, עושה אותי קצת מסוחררת...

כמו פעם, שהיינו צעירים ויפים.

כמו בהתחלה.

תוספת מאוחרת (16/3/2020):

לפני שנתיים, קצת אחרי שאני והגוף שלי חזרנו להיות יחד, כתבתי לו מכתב אהבה. אני חושבת שזה זמן מצוין למכתב המשך:

ובימים טרופים אלו שסגרו לנו את הבריכה וכולם מפחדים מאיזה נגיף או מגיפה אני מלאה הכרת תודה שאתה חזק ואוהב ועומד לצידי יודעת שזה הרבה, אך לא הכל, בזכותי.

אני משקיעה בקשר שלנו, נותנת לך את מה שאתה צריך, (גם כשלא ממש בא לי) וגם בימים שאתה אומר לי "היום לא, מתוקה שלי, היום כואב לי הראש, אני רוצה רק לנוח" אני לא נבהלת ולא חושבת שאתה שוב בוגד (כבר הבנתי שאני זו שבגדה בך קודם)

אני שם איתך מאפשרת לך לנוח עושה את המדיטציה שלי בשקט

ותמיד אתה חוזר אלי עם רעב חדש בעיניים מלא תשוקה לחיים.

דבר אחד אני יכולה להבטיח לך, גוף אהוב שלי, בחיים לא אקח אותך שוב כמובן מאליו.