5 דרכי תקשורת שיעזרו לך להשתמש במחלה כדרך להתחבר (במקום להסתגר)

ב-20 שנות מחלה, פעמים רבות הרגשתי שאף אחד סביבי לא מבין מה עובר עליי!

והרבה פעמים לא היה לי כוח אפילו להתחיל להסביר...

לאט לאט למדתי כל מיני דרכים לצאת מהבדידות ולתקשר את מה שאני מרגישה, בצורה שאחרים יוכלו לשמוע.


אז איך להשתמש במחלה כדרך להתחבר לאחרים, במקום להסתגר?


כל משבר בחיים גורם לטלטול במערכות היחסים של המעורבים בו.

מחלה כרונית יכולה מאד לחזק את הקשרים שלנו עם הסביבה הקרובה, אך עלולה גם להחליש או לפרק אותם.

אנחנו עשויים לחוות רגשות כגון - חרדה (מה יהיה איתי?), אשמה (אני אשם שחליתי), בושה (אני חלש וזקוק לעזרה) וכעס (כולם ממשיכים עם חייהם ורק אני מושבת).

רגשות אלו עלולים בקלות להוביל להסתגרות והתבודדות.

קודם כל, חשוב לדעת שאלו דפוסי מחשבה והתנהגות שכיחים ואוטומטיים.

החדשות הטובות הן, שאפשר ללמוד ולהתאמן בהחלפת הדפוסים הללו.


קבלו את חמשת העקרונות הבסיסיים לתקשורת טובה לחולה הכרוני (ובכלל):


1. הכרה, קבלה וביטוי של כל הרגשות שלך 😡😩😱😭😉😁😂 !!! מחלה פיזית עשויה להביא איתה מצבים רגשיים קיצוניים.

עליך להכיר ולקבל את כל הרגשות שלך, במיוחד רגשות קשים, כמו כעס, עצב וייאוש, כטבעיים ולגיטימיים. כולם חלק מקשת הרגשות האנושיים הטבעיים והנורמליים.

רגשות הם כמו מים, צריך פשוט לתת להם לזרום החוצה ... כדי שלא יעמדו בפנים ויהפכו לביצה.

טבעם של הרגשות הוא חולף, אם לא נאחזים בהם, הם כמו גל שעולה ויורד.

לתת למים לזרום החוצה, זה לתת לרגש ביטוי במילים.

אבל איך עושים שהם לא יגרמו להצפה? תשובה בסעיף הבא.


2. ללמוד לתת ביטוי לרגשות בדרך שמאפשרת לסביבה לשמוע ולהכיל.

במקום "המחלה הזאת גומרת אותי!!!", שמשאיר את הסביבה חסרת אונים ומבוהלת, אפשר להגיד "עובר עליי יום קשה היום".

לתחום את הרגש נקודתית להיום או כרגע ולחשוב ביחד על דרכים אפשריות להקל על המצב.

במקום להגיד לאשתך הדואגת "אין לך מושג מה אני עובר והלחץ שלך רק עושה הכל יותר גרוע!!!", נסה להסביר לה את התחושות והרגשות שלך ולהגיד מה אתה צריך ממנה.

לא תמיד תקבל את כל מה שאתה צריך, אבל זה בהחלט מעלה את הסיכוי לכך ופותח ערוץ תקשורת בינך לבין לבינה, במקום להקים חומה.


3. להיות פתוח לשמוע מה עובר על הסביבה הקרובה שלך. כשהייתי מאושפזת תקופה ארוכה, הרגשתי מאד אשמה שאני מדאיגה ככה את בעלי וגם משאירה אותו לבד עם הילדים. ידעתי שאני לא יכולה לשנות את זה, אז ממש חששתי בהתחלה לשאול אותו מה עובר עליו... . בסוף אזרתי אומץ וניהלתי איתו שיחת עומק.

הופתעתי לגלות, שדווקא כשאני מאושפזת, הוא רגוע שאני בידיים טובות ומטפלים בי ופחות דואג.

הבעיה העיקרית שלו עם המצב, מסתבר, היא למצוא זמן לבשל ולנקות.

כך, בזכות שיחה כנה אחת, התפרק משא האשמה הכבד שלי לבעיות פרקטיות שניתנות לפתרון.


4. שיתוף במקום הסתרה מוביל לחיבור במקום להתבודדות. מטופלת שלי, אם ל-3, הסתירה את מחלתה, כי חששה שירחמו עליה.

בעקבות הטיפול, היא החלה לשתף את האמהות האחרות מהגן בקשיים שלה.

היא שמחה לגלות שרוב התגובות לא היו מרחמות כלל, אלא להפך, השיתוף גרם לחלק מהאמהות לשתף אותה חזרה בקשיים האישיים שלהן (לכולם יש קשיים, אם עדיין לא הבנתם).

בסוף היא אפילו הרוויחה חברה חדשה מכל התהליך.


5. לראות את עצמך כמודל השראה להתגברות והתמודדות עם קשיים, במקום כאובייקט לרחמים. בתוך מצב חיצוני שלא בחרת בו ואין לך יכולת לשנות כרגע, חופש הבחירה שלך נמצא בהחלטה איך להתייחס למצב ולעצמך בתוכו.

כשאתה רואה את עצמך כאובייקט לרחמים, ברור שלא תרצה להחשף, כי תחשוב שככה הסביבה תגיב אלייך. אבל כשאתה משנה את הראייה שלך את עצמך, גם התגובה של הסביבה משתנה בהתאם.


אוהבת אתכם ❤️