• קרן קוצר

תחילת תקופת הקורונה

כבר שבוע שאני מנסה למצוא את המילים המתאימות...

אני רוצה לכתוב שלמרות כל מה שקורה, הכל ממש בסדר מבחינתי.


האם יש פה זלזול באוכלוסיה החרדה? האם יש פה הכחשה? אני לא מרגישה ככה.


אני מרגישה שהדבר העיקרי שעשיתי בשנים האחרונות היה ללמוד ולתרגל עוד ועוד כלים שיעזרו לי להתמודד בדיוק עם תקופות כאלה - משבר, פחד, חרדה (עם דגש על חרדת בריאות), כאב, חוסר נוחות, חוסר ודאות.


חמשת הדברים הכי חשובים שלמדתי בשנים האחרונות (ומאוחר יותר גיליתי שהם גם חלק משיטת "תרפיית קבלה ומחויבות" ACTׂ) הם:


1. קבלה רדיקלית רגשית

"אסור לך לחשוב ככה", "זה לא בסדר שאת מרגישה ככה"... פחד מוות, פחד, עצב, כעס, שנאה, בלבול... אלו הרגשות הכי טבעיים שיש, בטח בתקופה כזו. ככל שאני מצליחה לקבל אותם כחלק בלתי נפרד מהחיים, כך הם תופסים פחות מקום בחיי ופחות משפיעים על ההתנהגות שלי.


2. קבלה רדיקלית לחיים

״זה לא היה אמור להיות ככה״, ״לא דמיינתי שאגיע/נגיע למצב הזה״... אלה משפטים שיצאו מזמן מהלקסיקון שלי. אפס ציפיות זה סוד האושר! אחרי כמה שנים קשות למדתי שהכל יכול להתהפך מהיום למחר והתסריט שהכי פחדתי ממנו עשוי להתגשם. אבל מה עוד למדתי? שתמיד כשזה קורה במציאות זה פחות מפחיד וקשה מבדמיון, שאני יותר חזקה ממה שדמיינתי, שיש לי יכולת לעשות שינויים שלא העלתי על דעתי שאפשריים עבורי, ושמה שלא ניתן לשינוי כרגע, לומדים איך לחיות איתו. יכולת ההסתגלות שלנו כבני אנוש, היא לא פחות ממדהימה.


3. חמלה עצמית

"אני ממש מאוכזבת מעצמי", "ציפיתי מעצמי ליותר"... יצאו מהלקסיקון. אני עושה הכי טוב שאני יכולה. נקודה. גם אם מישהי אחרת מצליחה יותר, גם אם אני עצמי בעבר הצלחתי יותר, זה לא רלוונטי. מה שאני יכולה אני עושה ומה שלא, לא. יש ימים שאני לא עושה כלום. כלום! מי ישמע. יש ימים שאני עושה יותר ;ׂ)


4. מחויבות לפעולה

זה לא סותר את הסעיף קודם, אלא משלים אותו. להחזיק ביד אחת את זה שמותר לי לנוח וביד שניה את זה שכדי לייצר חיים משמעותיים, כדאי לי גם לעשות דברים. לא רק לדבר, לעשות. גם אם זה לא מושלם, גם אם אני עדיין לא בטוחה שזו הדרך, להתחיל לעשות משהו ולשנות תוך כדי תנועה. זה עדיף על קפאון, תקיעות והימנעות. כל שינוי קטן הוא נהדר! אבל ממש. עשייה, במיוחד כזו הקשורה בנתינה לאחרים, במיוחד בזמנים של חוסר ודאות, מעלה מאד את הסיכוי שלי להרגיש שיש לי שליטה על החיים, שאני בעלת ערך ומשמעותית.


5. לנשום

זה הבסיס להכל. לעשות את אותו הדבר שעשיתי קודם, רק בלי החרדה, בלי המתח בגוף. לנשום. להיות אי של שקט עבור עצמי. לנוח תוך כדי דיבור, טיפול, עשייה. להיות שקטה. לנשום.


אוהבת אתכם.

(בתמונה - נחה תוך כדי טיול בחו"ל, טרום קורונה)





פוסטים אחרונים

הצג הכול

רמיסיה (הפוגה במחלה) או ריפוי?

והיום בפינת ספרי הריפוי שלי, שתי המלצות: "36 שעות מאימורן" – ספר שכתב חולה קוליטיס לשעבר, שנחלץ מהמחלה לאחר 10 שנים, ממש לפני ההחלטה להתחיל תרופות כימיות. (אימורן היא תרופה כימית שמדכאת את מערכת החיסו