חזרתי מהריטריט הראשון שלי, שלושה ימים של מדיטציה בשתיקה במסגרת הלימודים בתכנית "תרפיה מבוססת מיינדפולנס" בבר אילן. תודה למנחים Inbar Shifroni Shantam Zohar הנהדרים ולחבריי לקבוצה, שעזרו לחוויה להיות מלמדת, מוחזקת ועוטפת .
*ריטריט ראשון* חברים ללימודים באים אלי, אנחנו יוצאים באיחור מהשכונה אני נוהגת כל הדרך, איזו קפיצת גדילה כמה טובה לי השתיקה כמה טובה לי השתיקה
יושבים מדיטציה, הכרת תודה והיי שהצלחתי לנהוג, שאני פה, שהצלחתי לצאת מחיי פחד להיות רעבה פחד להיות רעבה.
השתוקקות ודחייה השתוקקות ודחייה איך הן הופכות אחת לשניה תוך כמה חודשים - ימים - בשניה
בבוקר שמה מהר את המייקאפ שלא יראו את הפצעים שלא יראו את הצלקות מצחיקה, כולם רואים תמיד את הפצעים של כולם.
משתדלת להסתכל בעיניים טובות משתדלת להסתכל בעיניים טובות על עצמי, על אחרים, על עצמי כל כך הרבה יותר קל על אחרים כולם כאלה גדולים, חזקים ומסוגלים אני קטנה וחלשה
קולות מהעבר, קולות מהעבר מזל שכולם פה פרצופים מוכרים מחייכת, מחייכים אלי בחזרה זה עולם ומלואו זה עולם ומלואו.
מדיטציה בישיבה מדיטציה בהליכה מדיטציה בישיבה מדיטציה בהליכה מדיטציה בישיבה מדיטציה בהליכה "יש דבר כזה הרעלת מדיטציה?"
הכרת התודה מתחלפת ב"בלתי נסבל" כואב לי וקר לי ואני מרגישה כלואה חייבת לברוח מפה! חייבת לברוח מפה!
נעמדת באמצע מדיטציית הליכה לפתע אני ליד חלון בית החולים עירוי עם אנטיביוטיקה ביד שמאל עירוי עם הזנה לווריד ביד ימין העירויים כמו שלשלאות ברזל שומרים עלי שלא אברח כלואה במגדל האשפוז! כלואה במגדל האשפוז. קר לי, מכאיבים לי, חודרים אלי אומרים שזה מאסר עולם כרוני לכל החיים. ובחלון? שמש ונעים, אנשים ממהרים לעמל יומם אמא על אופניים מסיעה את הילד לגן אולי זו אני? לא, אני נזכרת. אני פה, כלואה במגדל.
הכאב הקפוא שלי מפשיר... אני חושבת על מטופל עם טראומה זה בגוף, הגוף זוכר הכל איך משחררים? מחפשת את המרחק הנכון מהכאב לא קרוב מדי, אבל גם לא רחוק מדי
את כבר לא שם את פה מבחירה זו חוויה אחרת, אנחנו שרדנו את זה אנחנו צמחנו מזה אפשר להרפא פה אפשר להרפא פה "כאב הוא הזדמנות להרפא"
שיחה קבוצתית מגיעה בזמן הנכון מתחממת לאורה, מרגישה עטופה כל אחד והקושי שלו כל אחד והקושי שלו אני לא לבד אני חלק ממשהו גדול ממני.
הטבע תמיד מחזיר אותי לגודלי האמיתי.
Comments