• קרן קוצר

אורח החיים הבריא שעזר לי להכנס לרמיסיה


פוסט של תקווה לרגל חודש המודעות למחלות מעי דלקתיות (מאי 2019). (מה עזר לי להגיע לרמיסיה בדרך טבעית)


אני קוראת בשקיקה את כל הפוסטים שנכתבו פה (בקבוצות קרוהן קוליטיס בפייסבוק) לחודש המודעות ומזהה את עצמי בכל אחד מהם. אחרי 23 שנות מחלה, עברתי כבר את רוב הדברים.

פוסט אחד מזכיר לי את התקופה של האשפוזים החוזרים, פוסט אחר מזכיר לי את הניתוח ואת ארבעת החודשים שלא אכלתי וקיבלתי תזונה תוך ורידית, ופוסט נוסף את התקופה שהלכתי עם תחתוני חיתול (כן, היתה גם תקופה כזו...). הפוסטים מדברים על מחלות שקופות, על בדידות, על בושה, על דיכאון וייאוש, על הרגשה שאתה לא מת, אבל גם לא באמת חי... רגשות שאני מכירה כל כך מקרוב.

זה חודש המודעות והוא נוצר על מנת לעורר מודעות לסבל הרב שאנחנו, כחולי מחלות מעי דלקתיות, עוברים יום יום ולפגיעה הרבה באיכות החיים שלנו.

אבל השנה, החודש הזה פוגש אותי במקום אחר, בשנה האחרונה אני ברמיסיה ללא תרופות. וחשוב לי להביא לכאן, לקבוצה הנהדרת שלנו, את משב התקווה הזה. את האפשרות לרמיסיה. אבל, לא פחות חשוב ואפילו יותר, את האפשרות לחיים טובים, מלאים ומשמעותיים ללא רמיסיה. כן, גם זה אפשרי. ולפעמים דווקא השינוי לעשייה משמחת ומשמעותית לכם, הוא זה שמתניע את התהליך לאיזון גופני. אצלי זה היה החלק החסר בפאזל.


קודם כל, מילה על תרופות – הן פתרון טוב ולפעמים הפתרון היחיד הנגיש לנו. ההשקעה בבריאות בדרך טבעית היא הוצאה גדולה של כסף, זמן ומאמץ. אני אישית לקחתי תרופות כ-15 שנה, ורק כאשר הן החלו לעשות לי נזק וכאשר הילדים שלי גדלו והתפנתי יותר להשקיע בעצמי, אז פניתי לדרך הטבעית. כמו כן, זהו תהליך ולפעמים לוקח זמן עד שרואים תוצאות בדרך הזו. ההרגשה והסימפטומים בדרך כלל משתפרים די מהר, אבל לוקח זמן עד שרואים את השיפור בבדיקות. לי זה לקח בערך 6 שנים, עם המווווון הפסקות, נפילות, ייאוש ואובדן אמונה בדרך, אבל בסוף זה קרה.


הנה 6 הדברים שעזרו לי במסע שלי לרמיסיה -


תזונה: שנים לא הבנתי איך זה יכול להיות שיש חולים שמדווחים שהגיעו לרמיסיה דרך טבעונות (ללא מוצרים מן החי) ויש כאלה שהגיעו בדרך ה"הפוכה" עם דפ"מ ופליאו (עם מוצרים מן החי וללא פחמימות). עד שהבנתי שיש עקרונות המשותפים לכולם: אוכל שמבשלים בעצמינו בבית, מחומרים טבעיים, ללא עיבוד, ללא חומרים משמרים ומייצבים, לא מטוגן. כמות יפה של פירות, ירקות ועלים (אפשר במיצים סחוטים ושייקים במצבים הקשים של המחלה). המעטה במוצרי חלב והמעטה במוצרי חיטה.


רפואה מסורתית: רפואות שרואות את האדם בראייה הוליסטית (בודקות מי האדם, ולא רק איזו מחלה) ומשתמשות בצמחי מרפא. לי אישית הכי עוזרת הרפואה הסינית.


מטפלים: ממש מומלץ ללכת למטפלים שמתמחים במחלות מעי דלקתיות (לא כל מה שנכון במחלות אחרות, נכון גם לנו). אל תוותרו על כימיה טובה עם המטפל שלכם, זה חיוני להתמדה בטיפול ולטיפול מועיל. אם אין כימיה, עברו מטפל.


פעילות גופנית: הגוף שלנו נועד להיות בתנועה. מחקרים חדשים מראים שפעילות גופנית מאזנת את אוכלוסיית החיידקים במעיים ומפחיתה דלקתיות! אז אל תחכו לרמיסיה, תתחילו כבר עכשיו בפעילות מתונה – הליכה / מתיחות / יוגה. אני יודעת שאין לכם אנרגיה, גם לי לא היה, אבל זה העלה לי את רמות האנרגיה באופן מדהים. תתחילו מחמש דקות ביום ותעלו לאט לאט.


מדיטציה / דימיון מודרך / הרפייה: נשימות עמוקות ו/או התמקדות בנשימה, מפעילות את מערכת ההרגעה (המע' הפארא סימפתטית) של מע' העצבים האוטונומית בגוף. קיים מרכז עצבים גדול במעיים, ולכן המעיים במיוחד מושפעים מלחץ ורגשות. תרגול יומיומי יכול להתניע תהליך של איזון עד כדי רמיסיה במחלות מעיים. מחקרים מראים שלשבת בשקט, כמה דקות ביום ולהתרכז בנשימה, ממשיך להשפיע לטובה על הגוף אפילו כמה שעות אחרי. מדיטציית מיינדפולנס היתה ועודנה חלק חשוב בתהליך שלי.


טיפול נפשי: ההתמודדות הרגשית עם מחלה כרונית אינה פשוטה. אצל רבים מאיתנו מתפתחת חרדה בגלל האופי הלא צפוי של המחלה והפחד מהעתיד. אצל רבים מאיתנו (65% לפי המחקרים!) מתפתח דיכאון בגלל אובדנים ווויתורים רבים שהמחלה מזמנת לנו. טיפול נפשי מכל סוג שהוא, עוזר לנו לא להיות לבד עם הקושי וללמוד כלים להתמודדות טובה יותר. שיפור המצב הנפשי, יכול להוביל לשיפור בסימפטומים הפיזיים, לפעמים עד כדי רמיסיה.


אלו המון שינויים!!! לא סתם זה לקח לי 6 שנים. כל פעם הוספתי משהו. אם אתם רוצים להתחיל, תתחילו בהכי קטן. כל מסע מתחיל בצעד אחד.


והכי חשוב - אתם לא אשמים בכלום!!! אף אחד לא בוחר להיות חולה. אנחנו לא הבאנו את המחלה הזו על עצמינו. אין שום טעם לחוש אשמה. לרובנו יש נטייה מולדת לדלקת, שהיתה חבויה עד שהתפרצה תחת נסיבות מסוימות, של גוף ונפש.


אבל כן אפשר לקחת אחריות על הבריאות ולעשות פעולות שמקדמות הבראה ואיזון. מה שהבנתי לאורך השנים, מדיבור עם חולים שנמצאים ברמיסיה שנים רבות וקריאה של עשרות מחקרי גופנפש וסיפורי ריפוי של מחלות, זה שדרוש שינוי עמוק בדפוסים של הגוף ושל הנפש.



שינוי בדפוסי התזונה, התנועה והמחשבה. שינוי בדרך בה אנחנו רואים את החיים. למצוא את המשמעות העמוקה שלנו לחיים ולמצוא את הדרך הצנועה שלנו לממש אותה, בכל שלב של המחלה. ובמקביל, לקבל ולהשלים עם מה שהחיים מביאים לפתחינו ולהכיר תודה על מה שכן יש.


תפילת השלווה מסכמת את זה בצורה הטובה ביותר:

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם, אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי, וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.


אמן. 🙏 הרבה בריאות ואהבה חברים ❤️